באגדה הקלאסית הידועה – סינדרלה – הנסיך פוגש בנשף את סינדרלה – עלמה יפת תואר – הגשמת  חלומותיו. לאחר שנעלמה, מצא הנסיך, נעל קטנטנה, יפיפייה ונוצצת, חיפש בין כל הבנות למי נעל כה מיוחדת שייכת, חיפש וחיפש עד שמצא את סינדרלה. מכאן אולי, אפילו נולד הביטוי הצרפתי il a trouve chaussure a son pied". " (הפירוש המילולי: מצא נעל לרגלו וכוונת הביטוי: מצא אשה המתאימה לו ככפפה ליד). האם זה קורה רק באגדות?

מי מאתנו לא מכיר את המצבים המתסכלים שבהם אנו נדרשים לבחור בין רצונות שונים המתנגשים זה בזה וקשה כל כך להכריע ביניהם? זה פוגש אותנו  בדברים הקטנים ביותר של החיים החל מההתלבטויות  בקניית בגד זה או אחר, בבחירה בין ללכת לחתונה של החברה או להופעה שכל כך ציפיתי לה, ו"אוף, איך שני אירועים אלו  חלים דווקא באותו ערב"? עובר להחלטות משמעותיות  יותר– כגון מה ללמוד, איפה לעשות שירות לאומי…. ועד להחלטות הגדולות – להתחתן עם הבחורה הזאת? מצד אחד יש בה כל כך הרבה תכונות טובות שבדיוק חיפשתי ומצד שני היא לא מספיק…(תשלימו את החסר).

לפעמים קשה להחליט כי האופציות רבות ואנו נאלצים לבחור ביניהן, ולפעמים הקושי להחליט נובע מחוסר התיאום בין הרצון למציאות. נדמה שהקושי המשותף הוא חוסר השלמות של המציאות.

יש לנו המון רצונות. הרצונות שלנו הם הדלק של החיים והיסוד היותר מהותי של האדם. בזכות הרצונות שלנו, אנו בוחרים את הבחירות שלנו, פועלים ומתקדמים. אדם ללא רצון הוא אדם נטול חיים. ויחד עם כל הרצונות שלנו, אנו נדרשים להתלבט ביניהם, לבחור ולהכריע ביניהם בכל רגע ורגע בחיינו. אז למה לפעמים כל כך קשה להחליט? אחד הקשיים נובע מגודל ומריבוי הרצונות הקיימים בתוכנו. זה נובע מאנרגית חיים נפלאה, ומעיד על תשוקה לחיים. אך אליה וקוץ בה. כשאנו מוצפים ברצונות שונים הסותרים זה את זה, זה עלול לשתק אותנו ולהקפיא את כל אותן כוחות חיים המבעבעים בתוכנו. כי אנו נדרשים להכריע. ולהכריע פירושו לוותר על חלק מהרצונות. זה קושי מאוד גדול, קושי אימננטי למציאות. המציאות איננה שלמה ואיננה יכולה להכיל את כל הרצונות. מעצם היותה, היא מצומצמת. הקב"ה ציווה: "עץ פרי עושה פרי", שטעם העץ יהיה כטעם הפרי, אך הארץ רק הוציאה "עץ עושה פרי". הפער בין השאיפה לבין המציאות, בין החלום לבין הגשמתו –  מחויב המציאות.  בחלום אנו יכולים לסדר את המציאות כפי שאנו רוצים, להכניס בו  את כל הפנטזיות , כי לחלום אין גבול והוא מכיל את כל הסתירות ואת כל הניגודים. בחלום אנו יכולים להיות באותו ערב בחתונה ובהופעה, בחלום אנו יכולים לקנות את שני הבגדים באותו סכום כסף, בחלום אנו יכולים ללמוד גם רפואה וגם מוזיקה ובחלום אנו יכולים להתחתן עם בחורה שהיא גם שקטה וגם אסרטיבית, שהיא גם ידענית וגם עקרת בית, גם רצינית וגם עם חוש הומור, גם מורכבת וגם פשוטה…

נביא סיפור קטן: חברה היתה זקוקה לזוג נעליים עבור אירוע שחל למחרת. הצעתי ללוות אותה. למעלה משלוש שעות חרשנו את כל חנויות הנעליים של ירושלים. היא מדדה עשרות זוגות נעליים אך שום נעל לא התאימה בדיוק בדיוק למה שהיא רצתה. חזרנו לביתנו מותשות, מתוסכלות, עם רגליים כואבות ונפוחות אך… בלי נעליים. נכון, באמת לא היתה שם שום נעל שהתאימה בדיוק לנעל שהיא רצתה. מצד אחד חברתי חשה הקלה, כי עדיין נשארה עם תקווה בלב  למצוא את זוג הנעליים המיוחל, עדיין כל האופציות פתוחות, אך מצד שני, מחר האירוע, ונעליים, אין!

ישנה אם כן, בחירה שהיא כמעט אכזרית. להישאר עם החלום ולהיות בלי נעליים, או לוותר על החלום ולהיות עם נעליים. כי פירושה של בחירה היא צמצום האפשרויות וזה תמיד בא ביחד. בכל מצב, המציאות חסרה קצת מהאידיאל. הוויתור הוא תנועה מאוד קשה בנפש. ברגע שהשלמת עם המציאות, כבר חתמת במו ידיך שאתה מוותר על החלום שכה השתוקקת עליו. כשבעצם, בנפש עדיין קיים הרצון לשלמות. מה שיכול לעזור זה לראות מצד אחד את היופי שבכיסופים לדבר שלם, ולהבין שזה נובע מיסוד נעלה ועמוק בנפש, תוצאה של ציור חי וקיים. מצד שני, זה להיות מוכן לכאוב את הכאב של המציאות הבלתי מושלמת, ולקבל בהכנעה שמימוש הרצון השלם הוא בגדר אשליה. ההישארות באשליה יוצרת המון סבל ומונעת את ההנאה מכל היש הקיים בתוך המציאות. האוחז באשליה עלול להחמיץ את החיים, כי האשליה יש בה הכל אבל אין בה כלום, והמציאות, אמנם אין בה הכל, אך יש בה המון. וכשהאלטרנטיבה היא להישאר בלי כלום, מה עדיף?

כאשר אנו מרפים מהאחיזה באשליה, הרפיה אמיתית, פנימית – אז ישנו סיכוי שיתרחש דבר פלא: המציאות החסרה הופכת להיות מלאת אפשרויות, והחיים עצמם מתגלים כמקור בלתי נדלה של הזדמנויות שאפילו בדמיון לא שיערנו שהן קיימות, והגבולות בין המציאות לחלום מיטשטשים ומתמעטים.