נולדתי במשפחה חילונית וליברית מאוד.
המציאות בה גדלתי הייתה פתוחה והכל היה מותר בה.
מותר להתלבש איך שרוצים, מותר לראות מה שרוצים ומותר להביא הביתה איזה בן זוג שרוצים ולעשות איתוהכל בבית מבלי שמישהו יעיר ע"כ.
כבר בראשית שנות ההתבגרות שלי, כששמעתי שכל החברות שלי, בנות גילי, אינן בתולות עוד, בגיל 12, הרגשתי סלידה. חיפשתי כיצד להתרחק מהמיניות שסובבת אותי באופן גס כל כך.

בגיל 12 התחלתי תהליך ארוך שבו החלטתי להתקרב לעולם התורה, כך עברתי ללמוד באולפנא תורנית.

בעולם זה ראיתי הרבה צניעות אך גם הרבה התרחקות מהעולם המיני.
לא זכור לי שהתחום המיני דובר איתנו, הבנות באולפנא, באופן גלוי בכל שנות לימודי, מגיל 12 ועד גיל 18.
לא דובר, כאילו לא קיים.
כל גילוי של מיניות ונשיות זכה להתנגדות מצד המחנכות והמורות.
ככל הנראה, כך, באופן לא מודע, הבנתי שהמיניות היא תחום שאינו הולם את עולם התורה.
אינו הולם, גס, בהמי, אינו שייך אלי.
משהו שצריך להתנכר לו.
יצר ששולט בגבר והגבר צריך לנסות ולהילחם בו.

כשנישאתי, בעלי רצה מאוד בקרבתי, רצה מאוד להתייחד עימי, אך אני ניסיתי להילחם באופן לא מודע.
מתוך מחשבה שקיום יחסים מיניים היא פעולה פסולה.
בהמית
נמוכה וגסה
יצר שיש לשלוט בו.
לא רציתי לפגוע בו ולכן כמעט שלא התנגדתי אך בתוך תוכי התנכרתי לגמרי לכל מגע מיני.

לאחר 10 שנות נישואים ו 5 ילדים, בעלי ואני החלטנו להגיע לטיפול מקצועי.
לצד הטיפול המעמיק והמאוד משמעותי, קראנו שנינו לעומק את הספר מרחק, נגיעה.
תחילה, קראתי בספר פעם אחת מהר, מהתחלה עד הסוף.
הרגשתי נבוכה, מבוישת מאוד, שכך, בגלוי מדברים על דברים אישיים, צנועים.
דברים ההפוכים כל כך לכל מה שלמדתי וידעתי עד כה על המיניות.

לאחר מכן, קראתי בספר שוב, שוב ושוב,
הדגשתי, מרקרתי וחזרתי על הקטעים עד שחדרו עמוק למחשבותי…
עיבדתי את מידע, הפנמתי, דיברתי אותם לעצמי עד שנהפכו להיות חלק ממני ממש.

עם השינוי שעברתי ע"י טיפול מקצועי והעיון בספר, נחשפתי לעולם שלם של רגשות, מאוויים ורצונות הקיים בזוגיות.
עולם שלם של מותר, קדוש ורצוי בתוך הקשר המיני.
עולם שאינו נגמר רק בקשר מילולי ונעים אלא קשר עוצמתי, פנימי ועמוק, קשר אינטימי השייך רק לנו,
קשר קסום, שחושך ואור משחקים בו בערבוביה.

קשר זה יצר בינינו קרבה שלא הכרנו לפני כן.
קרבה גופנית אשר יצרה קרבה נפשית חזקה יותר.
זוגיות ובה שנינו מרגישים אחד.