עברנו טלטלה קשה וכואבת.
בעת הזאת, אין לנו את הפריבילגיה לשקוט על השמרים!
לנו הנשים, יש את היכולת להפוך מלחמה להחלמה ולחמלה.
כיצד נעשה זאת?
כתוב: "בזכות נשים צדקניות נגאלו ממצרים ובזכותן עתידים להיגאל".
אבל איזה זכות? מי זאת האשה הצדקנית?
זאת שמתפללת כל היום?
זאת שמכינה אוכל מדי יום לחיילים?
זאת שנותנת צדקה?
הכל חשוב אבל מה הייתה כוונת חז"ל כשדיברו על זכות הנשים הצדקניות?
נלמד מאותן נשים במצרים, שהמורה שלהן היתה מרים האגדית. בתוך התופת של מצרים היא מלמדת אותנו כיצד מביאים גאולה:
- ברית הנישואין
מרים הילדה מחזירה את הוריה שהתגרשו. היא יודעת: בני זוג מאוחדים הם התשתית הבסיסית לגאולה
- משפחתיות
היא דואגת לכל יילוד. היא מעניקה לו אהבה מהרגע שהוא נולד. בתוך התופת היא שרה ומרגיעה את התינוק ומייצרת אצלו את הביטחון הפנימי ש"הכל בסדר". היא מגדלת דור של משפחות בריאות בנפשן.
- אמונה
- כשאחיה הקטן ביאור, מרים ניצבת "מרחוק". היא לא מסתכלת רק על ה"כאן ועכשיו" אלא מתרוממת מעל, ורואה את התמונה הגדולה, את הפזל השלם. היא לא מתבלבלת מהחושך העכשווי. היא יודעת בוודאות שאחרי החושך מגיע האור. מרים כשמה כן היא: על אף שמר בחוץ, היא מרימה את הראיה למעבר, ל"רחוק".
- בתוך התופת, מרים מכינה את התוף. עוד דוגמא לאמונה הגדולה שלה. בדיוק כמו רבי עקיבא דורות רבים אחריה, היא כבר יודעת שאחרי צירי לידה, מגיעה לידה. אפשר כבר להתכונן (ולנשים היקרות שחוו את הצער הגדול של לידה שקטה, היא לוחשת להן – אל ייאוש, הלידה המשמחת תגיע).
- תשוקה זוגית
המורה המדהימה של הדור סוחפת אחריה את כל הנשים. במסירות נפש גדולה הנשים ייפו את עצמן כדי לפתות את בעליהן, כדי להתחבר מתוך תשוקה. אולי תאמרו – הנשים עשו זאת "רק" כדי להוליד. אלא שהדגש במדרש הוא על האופן שבו הנשים פיתו את בעליהן. התורה מתנגדת לזיווג טכני על מנת להוליד. אלא "ואל אישך תשוקתך" – זו מצוות האשה.
בתחילת המלחמה היו קולות של מספר רבנים שהדריכו להימנע מאישות. זו טעות בעיניי. הפוך!! (ושמחתי לראות את פסיקתו של הרב בורשטיין בעניין שלגמרי עודד המשך חיי זוגיות בריאים ושמחים). להימנע מאישות, זה פרס לחמס. אנו מאמינים בחיים ובתוספת חיים בדיוק כמו מרים שלנו.
- הודיה
מרים מלמדת אותנו להודות בשירה ובריקודים. היא רק חיכתה לרגע המתאים להוציא את התופים. היא לא מסתפקת בשירה, שזו עצמה כבר מדרגה של משיח (חזקיהו לא היה משיח כי לא אמר שירה כפי שמובא בסנ' צד). ריקוד הוא מדרגת על. וכך כתב ר"נ: "על ידי ריקודים… נמתקים כל הדינים" (ל"מ י').
אמירת תודה על כל דבר ודבר בחיים שלנו, תשומת לב דווקא על הניסים שהקב"ה גומל איתנו מידי יום, הן שיביאו לנו את הגאולה!
לסיכום, אשה יקרה, מזמינה אותך עכשיו ממש, לבחור מתוך הנקודות שהועלו, מה את בוחרת להתחזק בו. מה החולייה היותר חלשה שזקוקה לחיזוק:
- הקשר הנפשי עם אישך? תבדקי מה חוסם וכיצד להיעזר כדי ליצור חיבור מחודש
- יש ילד שיותר מעצבן אותך ומאתגר אותך? בדקי בתוכך מה מקשה עלייך להרעיף עליו אהבה
- את רואה שחורות? המיקוד על הקושי והכאב? בדקי מה יסייע לך לראות את האור והטוב. משיח בהיפוך אותיות – שמחה. בדקי איך את מתעוררת לשיר, לשמוח, לרקוד
- חסרה לך תשוקה? אל תוותרי על עצמך! רוצי להיעזר ולהביא גאולה!
- השורש לכל – אמירת תודה! התחילי מעצמך! מדי יום אמרי לעצמך 5 תודות. כך תגדילי את מיכל האהבה בעולם!
ויחד, כולנו, מביאות עכשיו, ע-כ-ש-י-ו, את הגאולה! בידינו הדבר!
