בעלי ואני עובדים מאוד קשה ובקושי מתראים באמצע השבוע. שבת היא הזמן שלנו להיות ביחד, אבל שנינו מרגישים שזה לא יוצא אל הפועל כל כך, כי לפעמים יש אורחים, לפעמים אנחנו מתארחים וגם כשאנחנו ביחד בבית, הילדים ערים ולא מוותרים על משחק איתנו. איך אפשר להרחיב את הזמן הזוגי הזה?
ממשאלתך ניכר שגם בעלך וגם את מכירים את הטעם הטוב של ה"ביחד" ושהקשר ביניכם איתן, יציב ואוהב. שאלתך, על כן, משמחת כי נקודת המוצא שלה ברצון המבורך להרחיב את הזמן הזוגי. היא משמחת גם כי היא טומנת בחובה את המודעות שהעצמת הקשר הזוגי דורשת פנאי והשקעה.
לאור נקודות פתיחה חיוביות אלו, מפתיע מדוע בכל זאת אתם מתקשים למצוא את הזמן הדרוש לכך. נציע שתי דרכי התבוננות:
א. את עשויה לחשוב – "מה לא ברור? הרי ציינתי במפורש מה מונע – המציאות לא מאפשרת זאת! הילדים, האורחים וכו'".
קראתי היטב ואני מזמינה אותך לשאול את עצמך בכנות: יש משהו שאת חוששת ממנו בהוויה הזוגית שלכם? האם את חוששת שלא יהיה לכם על מה לדבר? האם את חוששת שאין לכם נושאים שמעניינים את שניכם? האם את חוששת שלא תהיי מובנת? האם היו ניסיונות קודמים של הוואי משותף שלא עלו יפה? שהסתיימו במריבה? בעוגמת נפש?
במידה שענית בחיוב לאחת משאלות אלה, נוכל להבין מה מניע אתכם לקבל אורחים ולהתארח, ומדוע ילדיכם כה זקוקים לכם. אלו עובדות שאתם יוצרים (לא במודע) כי בעצם הן מסייעות לכם להימנע מסיטואציה שאתם חוששים ממנה. זהו מנגנון טבעי לגמרי שכולנו משתמשים בו כשאנו חוששים מסיטואציה מסוימת.
איך ניתן לשנות את המצב? המודעות למנגנון היא כבר יותר מחצי הדרך. הרצון הבסיסי שלך לזוגיות עוצמתית יותר חי וקיים. אני חשה את משאלת הלב שלך, את הכיסופים שלך לזמן המשותף, ולחוויית היחד. הצעד הראשון הוא במוכנות להתבונן בדבר המעכב באמת. חפשי בתוכך (לפעמים בעזרת אדם נוסף) תשובה מאוד ברורה ומדויקת למניעה הפנימית שלך המעכבת אותך מלנוע בחופשיות במרחב הזוגי. הטוב ביותר הוא פשוט לשוחח על כך עם בעלך. סביר להניח שיש לו מניעות משלו ועצם הדיבור המשותף על הקושי של שניכם יכולה להוות מקפצה לקשר ביניכם. כיצד?
שתפי אותו ברצון שלך להרחבת הזמן הזוגי. התענייני בהרגשה שלו. האם הוא חש כמוך או שמא טוב לו במצב הנוכחי? אולי תגלו שהציפיות שלכם שונות ויהיה צורך לעשות צעד זה לקראת זה. ואולי גם לו יש מניעות בקשר. היי מוכנה לשמוע מה מפריע לו. הביעי את החששות שלך בכנות אך ללא ביקורת. במידה וצלחתם את הצעדים האלה, אני בטוחה שתתרחש מעצמה מציאות חדשה: האורחים יפחתו מעליהם, פחות תרצו להתארח, הילדים פשוט ישחקו לבד!
ב. ישנה גם אופציה אחרת לחלוטין הדורשת התבוננות מסוג אחר: אתם משתוקקים לזמן שהוא רק שלכם והמציאות כל כך תובענית שאינכם מצליחים ליצור את הזמן הזה. שישה ימים של רדיפה אחרי זמן ובאה שבת וממשיכה הרדיפה ואין פנאי לכלום. יש אורחים, יש ילדים… התסכול רב. מה לעשות? במקרה זה נדרש שינוי בתפיסה ובסדר העדיפויות.
"אמר ליה הקב"ה למשה: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל. לך והודיעם (שבת י). השבת היא מתנה מהאוצר הגנוז של הקב"ה לעמו ישראל. מהי המתנה הגנוזה? מה עלינו לגלות? השבת היא שבת מנוחה, מעין עולם הבא. לשבת שעון משלה. בכל יום מששת ימי החול אנו רודפים אחרי הזמן. להספיק עוד משהו. לנצל עוד רגע. ששת ימי השבוע מלאים במצבים בלתי נמנעים – עול הפרנסה וההתעסקות עם הילדים משאירים אותנו עם לשון בחוץ. אך שבת היא "זמן" אחר. הוויה אחרת. סוד השבת טמון באפשרות לחיות בתוך העולם הזה בקצב אחר, קצב של מנוחה. כשנמצאים במנוחה אפשר לחוות את הרגע באמת, אפשר לחיות את ההתרחשות בעצמה, להיות בתוך הזמן בעצמו. זהו זמן שמאפשר קירבה אמיתית, זמן שהוא פנאי, שיש בו את הפניות לעצמנו ולזולת. לא בכדי המליצו חז"ל לאינטימיות שלמה בין איש לאשתו בשבת. זה היום שבו אנו חיים בתודעה שכל מלאכתנו עשויה וכל מה שנותר לנו זה ליהנות מזיו השלום והאהבה השורים בבית פנימה.
ומה בנוגע לאורחים? כמובן שמצוות הכנסת אורחים הינה מצווה חשובה ביותר אך נראה לי שלפעמים אנו קצת מבולבלים בנושא זה. לא מעט אני שומעת קושי שנוצר סביב סוגיה זו. אם יש רצון משותף ליותר זמן זוגי אלא שיש תחושה של מחויבות דתית או חברתית להזמין אורחים, אני מציעה לכם לשנות את התפיסה, למעט במצווה אחת על מנת להגדיל במצווה אחרת שסוד השבת תלוי בה – שבת ר"ת שלום בית. אין זו תפיסה אגואיסטית. אדרבה, השקעת הכוחות פנימה לקשר הזוגי תקרין לטובה על הסובבים אתכם.
ועוד מספר מילים בקשר לילדים: אם תפנו זמן בשבת לזוגיות שלכם "על חשבון" זמן משחק עם ילדיכם, אין לתאר את הרווח שירוויחו ילדיכם מכך. אין מתנה גדולה יותר שאתם יכולים להעניק לילדיכם מאשר לראות את הוריהם מוצאים פנאי זה לזה ומעניקים אהבה זה לזה. מתנה מבית גנזיו של הקב"ה.